<h1>הפרדס לרש"י הלכ' ביקור חולים</h1>
<h2>דף לט:</h2>
תניא ביקור חולים אין לו שיעור. מאי אין לו שיעור, סבר רב יוסף למימר, אין לו שיעור למתן שכרו. אמר ליה אביי וכל מצות יש שיעור למתן שכרן, והא תנן [אבות פ"ב מ"א] הוי זהיר במצ[ו]ה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן. רבא אמר אפי[לו] מאה פעמים ביום. אמר ר' אחא בר חנינא כל המבקר את החולה נוטל אחד מן ששים בצערו. אמר ליה אביי לרבא א[ם] כ[ן] ליעלו שיתין ולוקמי. אמר ליה (בעיסורייתא) [כעישורייתא] דבי ר[בי] ובבני גילו. דתניא [כתובות ס"ח ע"א] ר' אומר בת הניזונת מן האחים נוטלת עישור נכסים, אמרו לו לר', לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד, אין לו לבן במקום בנות כלום. אמר להם ראשונה נוטלת עישור נכסים ושנייה מן המשתייר ושלישית מן המשתייר, רביעית מן המשתיי[ר], חמישית מן המשתייר, ששית מן המשתייר, והשביעית מן המשתייר, והשמינית מן המשתייר, והתשיעית מן המשתיי[ר] והעשירית מן המשתיי[ר], וחוזרות וחולקו[ת] בשוה. רב[י חלבו] חלש, נפק רב כהנא אכריז רב חלבו באיש רב חלבו באיש. ליכא דאתי. אמר להו [ו]לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר' עקיבא לבקרו. ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו היה אומר לו [רבי] החייתני. יצא ר' עקיבא ודרש כל מי שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה וכל שאינו מבקרו גורם עליו שימות. מאי גרמא, אלא אימא כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה וכל מי שאין מבקר את החולה אין מבקש עליו רחמים לא שימות ולא שיחיה. רבא כי [הוה] חליש יומא קמא (הוה) אמר ליה לשמעיה טרוקו גלי ליכא דלידע דלא ליתרע מזלא. למחר אמר ליה פוק אכריז בשוקא [רבא חלש, רבא חלש], דרחים [לי ליבעי] עלי רחמי, (דסני) [דשאני] לי ליחדי ליה דכת[יב] בנפול אויבך אל תשמח, [וגומר]. אמר רב יהודה אמר רב כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גהינם שנאמר אשרי משכיל אל דל, ואין דל אלא חולה שנאמר מדלה יבצעני. אי נמי מהאי קרא, מדוע אתה ככה דל (כן) [בן] המלך. ואין רעה אלא גהינם שנאמר [כל פעל ה' למענהו] וגם רשע ליום רעה, ואם פקדו מה שכרו, [מה שכרו], כדאמרינן ניצול מדינא של גיהנם. [אלא] מה שכרו בעולם הזה, ה' ישמרהו ויחייהו, ישמרהו מיצ[ר] הרע ויחייהו מן הייסורין ואוש[ר] בארץ שיהו הכל מתכבדין בו, ואל (י)ת[ת]נהו בנפש אויביו שיזדמנו לו ריעים כנעמן שרפואו צרעתו, ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם שחלקו מלכותו. [תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו זקנים סתור וילדים בנה, סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים בנין ובנין ילדים סתירה. ראיה לדבר רחבעם בן שלמה]. אמר רב שישא בריה דרב (דרב) אידי לא ליסעוד איניש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתריתא דיומא כי היכי דלא ל[י]סח דעתיה (מדחמרי) [מן רחמי], תלת [שעי] ק[ד]מייתא רויחא דעתיה, תלת בתרייתא תקוף חולשיה. אמר רבי כל המבקש רחמים על חבירו לא יזכיר את שמו, שנאמר אל נא רפא נא לה. אמר ר' אסי מניין שה[קדוש] ב[רוך] ה[וא] זן את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. ואמ[ר] ר' א[בין] א[מר] ר[ב] [מניין שה]שכינה שרוייה [למעלה] (ב)[מ]מטתו של חולה שנאמ[ר], ה' יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה ולא על גבי ספסל [ולא על גבי כסא] אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע טפח [מפני] שהשכינה שרוייה למעלה ממטתו של חולה.
<h2>דף מא.</h2>
אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא אין החולה עומד מחולייו אלא אם כן מוחלין לו על כל עוונותיו, שנאמר הסולח לכל עוניכי (הרו פה) [הרופא] לכל תחלואיכי. רב המנונא אמר חוזר לימי עלומיו שנאמ[ר] [רטפש בשרו מנוער] ישוב [לימי] עלומיו. אמר רב יוסף לומר שמשכח תלמודו. רב (י)יוסף חלש איקר תלמודיה אהד(ד)[ר]י אביי קמיה, ובכל דוכתא היינו דאמר רב יוסף לא שמיע לי הא שמע[ת]תא [וגו'] ר[בי] הוה גמיר תליסר [אפי'] הילכתא אגמריה לר' חייא שבע[ה] מיניהו, [סוף] חלש ר[בי] אהדר ר' חייא קמיה הנך [שבע] דאגמריה [שיתא אזדו], הוה ההוא כובס דהוה שמע ליה לר[בי] כד הוה גריס להו, אזל ר' חייא גמרתינהו קמיה, ואתא אהדרינהו קמי [ד]ר[בי], וכד הוה חזי ליה ר[בי] לההוא כובס אמר ליה את עשית אותי ואת חייא, [ואיכא דאמרי הכי הוה אמר ליה את עשית את חייא] וחייא עשה אותי. אמר ר' אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא גדול הנס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה, דאילו התם אש של הדיוט והכל יכולין לכבותה, של חולה אש של שמים מי יכול לכבותה. אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' חייא בר' אבין [ואמרי לה אמר ריב"ל] כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו, שנא[מר] והיה כל מוצאי יהרגנו. רב אמר מהאי קרא למשפטיך עמדו היום וגו'. רבא בר רב שילא אמר אמרו ליה שכיב האי גברא מגובה(א)[ה] יומא חד הוה רכיב גורדונא זוטרא. פי[רש] עייר בן אתונות. ואזיל (מצוא חידותא) [מטא תיתורא] (איסטניט) [איסתויט] שדיה [ו]קא שכיב, קרי אנפשיה למשפטיך עמדו [היום]. שמואל חזייה לההוא אקרוקתא דיתיב עליה עקרבא עבר נהרא [ו]טרקא גברא ומית קרי[א] אליה, למשפטיך עמדו [היום]. אמר שמואל אין מבקרין אלא למי שחלצתו חמה. לאפוקי מאי, לאפוקי הא דתניא ר' יוסי בר פטרס אומר משום רבי אלעזר אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מיחוש ראש. [בשלמא חולי מעיים משום כיסופא אלא הנך] מאי טעמא, משום דרב יהוד[ה]. דאמר רב יהודה דבורא ק[שה] לעין (ומחושי ראש. מאי טעמא משום דרב יהודה דאמר רב יהודה דיבורא קשי לעיינא) ומעלי לאישתא. אמר רבא האי אישתא אי לא דפרנוקא דמלאך המות הוא מעליא כחזירה (ד)[ל]דיקלא חד לתלתין יומי כתיריקי לגופה. רב נחמן בר יצחק אמר לא היא ולא תירייקיה. אמר רב[ה בר] יונתן אמר רב יחיאל ערסן יפה לחולה לרפואותו. מאי ערסן. אמר ר' יוחנן חילשא דשערי בנתיקא. אמר אביי (וכעין) [ובעיין] בישולא (דבישרא) [כבישרא] דתורא. אמר רבי יוחנן [בדורס] אין מבקרין אותו ואין מזכירין שמו. מאי טעמא אמר רבי אלעזר מפני שהוא כמעיין הנובע. ואמר רבי אלעזר למה נקרא שמו בורדס מפני שהוא כמעיין [ה]נובע. [ברכות נ"ד ע"ב] רב יהודה חלש עלו לגביה רב חננא בגדתאה ורבנן חזייוה דאידלי ליה [ל]עלמא, אמר[ו ליה] בריך רחמנא דיהבך לן ולא (דמך) [רמך] (כעפרא) [בעפרא], אמר להו פטרתון יתי מן אודויה, והא לא אודי, לא צריכא דענה אמן בתרייהו. והילכתה דענה אמן בתרייהו. [ברכות ה' ע"א] אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא אם ראה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר [איכה ג'] נחפשה דרכינו ונחקורה, פישפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, תלה ולא מצא הרי הן ייסורין של אהבה שנאמר [משלי ג'] כי את אשר יאהב השם יוכיח. ואמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהק[דוש] ב[רוך] ה[וא] חפץ בו מדכאהו ביסורין שנאמ[ר] [ישעיה נ"ג] ה' חפץ דכאו החלי. יכול אפיל[ו] לא קיבלן מאהבה, ת[למוד] ל[ומר] [שם] אם תשים אשם נפשו, מה אשם לדעת אף יסורין לדעת. אם קיבלן מה שכרו, [שם] יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנאמר [שם] וחפץ ה' בידו יצלח.
<h2>דף מט.</h2>
ר' ירמיה חלש על לגביה ההוא אסייה לאסויי חזא קרא [דמחת בביתיה] שבקיה ונפק אמר מלאך מותא אית ליה לדין בביתיה ואנא איעול לאסאה יתיה. לא קשיא הא ברכיכי הא באשוני. רבא בר עולא (אקר) [אמר] הא בקרא גופיה הא בגויה דקרא. דאמר רב יהודה לוליבא דקרא ביה סילקא לוליבא (דביתנא) [דכיתנא] (בחותחא) [בכותהא]. ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ. אמר ליה רב לחייא בריה, וכן אמר ליה רב הונא לרבא בריה לא תיפלוט מידעם קמי[ה] רבא לבר מן קרא ודייסא שהן דומין לפתילה של אבר ואפיל[ו] קמי שבור מלכא [פלוט].
